דילן שתק. "למה לא אמרת לי?" שאל.
"לא חשבתי שנהיה חברים כאלה, בכלל לא חשבתי ש.. תתאהב בי.." גמגמה. ראיתי את הדמעות שהתקבצו בעיניו. הוא קם והלך. הוא חלף על פני ועבר ליד כולם.
הוא לקח את התיק מהכיתה שלו. המורה שלו לא אמרה כלום. נכנסתי לשירותים.
"את טסה ללונדון?" גמגמתי.
"קולין, אל.. אל עשה לי את זה גם," בכתה.
"את כול כך עזרת לי."
"אני גם צריכה לעזור לעצמי," אמרה. "לאיפה הוא הלך?"
"הביתה."
היא מחתה את דמעותיה ויצאה מהשירותים. "תתקשר אליי עוד שעתיים," אמרה, ולקחה גם את התיק שלה. היא רצה אל היציאה ונעלה באופק.
"אני יודע מה אתה מרגיש." שמעתי קול מאחורי.
ראיתי את סטייסי. חייכתי אליה.
"אני עוזבת בלילה. יש לי מזוודה מתחת למיטה."
חיבקתי אותה חזק. "תזכרי תמיד שאני אוהב אותך."
היא חשפה את פרק כף היד שלה. היה כתוב שם קולין.
"אני לעולם לא אשכח אותך."
באותו ערב הלכתי לישון מוקדם.
התעוררתי מהצעקות של אימא.
חכמה היא, כתבה שהיא טסה להודו.
בטוח שיחפשו אותה.
אני יכולתי כבר לדמיין מה היא עשתה בשביל שלא יזהו אותה.
אולי עשתה עגיל באף.
אולי צבעה את השיער.
אף אחד לא יודע.
באותו היום לא הלכתי לבית ספר. נפגשתי עם אנה בגבעת הכלניות.
"שמעתי שסטייסי ברחה."
"היא אמרה לי."
"ולא עצרת אותה."
"לא הייתי צריך."
הייתה שתיקה.
"תספרי לי מה קרה עם דילן."
"זה סיפור ארוך."
"יש לנו את כול היום."
היא חייכה.
"אז אחרי שברחתי מהשער חיפשתי אותו בכול מקום.
הוא לא היה בבית שלו או במאפייה של דוד שלו, או במחסן שהלהקה שלו והוא עושים חזרות.
לא ידעתי לאיפה ללכת. אז הלכתי למקום היחיד שיכולתי לנקות את הראש שלי.
לבשתי שמלה לבנה פשוטה וחלצתי נעליים. ואז שיחררתי את השיער שלי מהצמה. נתתי לתלתלים שלי לפול על הכתפיים שלי.
הלכתי את המעיין. יש שם חממות של מלפפונים. התאילנדים מכירים אותי, הם נותנים לי לשכב שם על החממות.
וראיתי את דילן.
הוא היה בלי חולצה, כולו רטוב. הוא עצם את עיניו ונתן לשמש לייבש את עורו.
אני עליתי והתיישבתי לידו בחממה.
'אני באמת אוהב אותך,' לחש לפתע.
לקחתי את ידו והנחתי על ליבי. נתתי לו להירגע עם פעימות הלב שלי.
'אני התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך. איך לא ראית?'
הוא נאנח. 'אני התאהבתי בך בפעם הראשונה שראיתי את האישיות שלך. האישיות האמיתית שלך, לא מה שאת מראה לכולם. התאהבתי בלב שלך, את תמימה מבפנים. את חמודה ומצחיקה ואוהבת לדמיין צורות מצחיקות בכוכבים. את אוהבת שמשחקים בשיער שלך. את אוהבת רק את הלבן של הביצה. את עושה פרצוף חמוד כשאת שקועה בספר. את עושה רעש כשאת שותה מרק. זה מה שאני אוהב בך'.
אני הבטתי בעיניו. לא ידעתי כמה הם יפות עד שלא הסתכלתי בהם עמוק.
'ועכשיו, אנה, כשאת תעזבי...'
ואז ראיתי דמעה אחת זולגת מעיניו. ניגבתי אותה.
ואז הסתכלתי עמוק בעיניו. 'תחבק אותי.' אמרתי.
והוא חיבק.
ושיחק לי בשיער.
ואני נשמתי את הריח שלו, שאבתי את חום הגוף שלו.
אהבתי אותו בכול נשמתי."
היא הביטה לשמיים. "אחרי זה אכלנו גלידה וישנו ביחד אצלי בחצר. אימא שלי העלימה עין. היום בבוקר הוא הלך לחזרות עם הלהקה שלו."
"הוא כול כך אוהב אותך, אנה, את לא יכולה אפילו להבין."
"אני אשמור על הלב שלי בלונדון. אני אכתוב לך ולו כול יום.את הרזית קצת, אני לא מרוצה מזה."
לא סיפרתי לה שבלילה שסטייסי ברחה הקאתי את נשמתי.
לא יכולתי לשמור את זה בתוכי יותר.
"אנה, אני צריך להגיד לך משהו," אמרתי.
"מה?"
"שכבתי אתמול עם קייל."
;){kind=link}